מאמרים
עיין בשו”ת יחוה דעת (ח”א סימן נ”א) בשם
כתב מרן בשלחן ערוך סימן ר"ו סעיף ה':
לא כתוב ברש"י: "רק מאכל אחד", אלא: "אוכלים
1. ודאי שבבתיהם של רבותינו בג'רבא נהגו לברך
התורה נתנה רשות לרופא לרפאת, לא להפחיד ולייאש.
אם כוונת השואלת מצד שכאשר היא שולחת להם
מעיקר הדין נראה שמותר, כי אין כאן נגיעה
נראה פשוט שכל יין הולכים לפי כוחו וחזקו,
1. זה מדרש ידוע, ע"פ המובא בספרי (פ'
א. לכאורה הפסיד הברכה בשאר ימים (עיין כה"ח
א. הנוסח בתחילת הברכה הוא מצונזר, והניסוח המקורי
"חופה בקידושין" בבי"ת הוא ע"פ דעת מרן הש"ע
מה שהופכים פנים באמירת בחייכון ובמיומיכון ובאמירת וקרא
בבצל אין כל מניעה לאוכלו, ולא אסור אלא
זה מנהג ג'רבא. ויתכן שהמדקדקים בתונס היו מבטאים
יכולים. ויעמדו כולם ליד המברך, ויענו אחריו ''אמן''
כלי נגישות